נשרתי מהלימודים כי חשבתי שהמקצוע ייעלם

מאז שאני זוכר את עצמי טכנולוגיה עניינה אותי. גאדג'טים חדשים, פיצ'רים חדשים, מוצרים מהפכניים. הייתי גיימר בכל ליבי.

אני זוכר את עצמי בגיל שש אומר לאמא שלי: "אני אהיה עשיר, תזכרי את המילים שלי, ואני אעבוד במשהו שקשור למחשבים". אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

הגעתי לגיל שמונה עשרה, עשיתי צבא, והשתחררתי בגיל עשרים ואחת מבולבל ולא יודע מה לעשות עם עצמי. כל כך הרבה כיוונים, כל כך הרבה מקצועות, שלא ידעתי לאן לפנות.

כל חבר אמר לי משהו אחר. אחד פתח עסק לשליחויות, אחד עבד שכיר בחברת ביטוח, אחת למדה משפטים, אחת עיצוב פנים, אחד הנדסאי חשמל, ואחד בכלל טייל בעולם.

והיה משהו משותף לכולם. הם שנאו ללמוד, והמקצוע שבחרו שיעמם אותם. ומי שכן סיים התקשה מאוד למצוא עבודה, כי שוק העבודה היה מוצף. אותו חבר שסיים הנדסאי חשמל, סיימו איתו עוד עשרת אלפים, והגישו קורות חיים לאותן משרות בדיוק. הסיכוי שלו להתקבל היה אחד לעשרת אלפים.

ותתפלאו לשמוע, אבל לא חזרו אליו.

ההחלטה

בשנת 2021 חבר קרוב סיפר לי על קורס חדש במכללה. שנת לימודים אחת, בניית אתרים.

התלהבתי. אמרתי לעצמי סוף סוף אני הולך להגשים את עצמי, ונזכרתי במשפט שאמרתי לאמא שלי אי שם בגיל שש. לקחתי את כל הפיקדון הצבאי שלי ונרשמתי.

אחרי כשלושה חודשים בלימודים התחלתי לראות ניצוצות בכל מקום. זה היה לקראת 2022, ואנשים התחילו לדבר על צ'אט שיודע לכתוב טקסטים, לכתוב קוד, לתקן שגיאות ולפתור בעיות.

אמרתי לחבר שלי שאני מפחד להמשיך. אם זה מה שיש עכשיו, מה יהיה בעוד חמש שנים? אנשים יעשו את זה בלחיצת כפתור, ואנחנו לא נהיה רלוונטיים.

הוא אמר לי אל תדאג, זה לא יהיה כמו שאתה חושב.

התעקשתי. ונשרתי.

החלק שקשה לי לספר

היו לי המון לילות שהתחרטתי. אמרתי לעצמי שוויתרתי לעצמי, שהיה לי מקצוע החלומות ביד ובחרתי לעזוב אותו. אמא שלי וחברים אמרו לי שעשיתי טעות, שאין מה לחפש בשוק העבודה בלי מקצוע ביד.

לילות שלמים בלי שינה.

אבל לא רציתי להיות רובוט שיושב מול מסך שתים עשרה שעות ביום, ואז יוצאת בינה מלאכותית שעושה בשעתיים את מה שלקח לי חצי שנה. סמכתי על הלב שלי. ידעתי שלא משנה מה יקרה, אני אתמודד עם התוצאות.

בינתיים עבדתי שכיר בכל מיני עבודות, ותוך כדי ניסיתי להיכנס לעולם העסקים בכיוונים שונים. שום דבר לא ממש תפס.

הרגע שבו הבנתי

ואז יצא קלוד קוד.

ישבתי לבנות אתר. פרויקט שהיה לוקח לי שבוע לדייק, את השלד ואת כל מה שרציתי שיהיה בו. תיארתי לו מה אני רוצה, והוא עשה את זה בשעתיים. בלי שגיאות.

זה בדיוק המקצוע שלמדתי. זה שנשרתי ממנו כי פחדתי שיקרה בדיוק הדבר הזה.

וזה קרה, רק מהר יותר ממה שחשבתי.

הבנתי שיש כאן משהו עצום, בקנה מידה שאנשים עוד לא מבינים. מאז התחלתי ללמוד ולחקור, להתנסות בכלים, ואחר כך גם להעלות תוכן. היום יש לי עסק שמטמיע בינה מלאכותית בעסקים, בונה אוטומציות לעסקים ולארגונים, ובונה אתרים ודפי נחיתה.

כמעט חמש שנים אחרי.

ומה עם החבר

אותו חבר שאמר לי אל תדאג, עובד היום שכיר. היה לו חלום להיות עצמאי. היום יש לו ילדים, וזה כבר הרבה יותר קשה לקחת את הסיכון.

אני לא מספר את זה כדי להגיד שצדקתי. אני מספר את זה כי חלון הזמן שבו אפשר לקחת סיכון הוא לא אינסופי, וקל מאוד לפספס אותו בלי לשים לב.

מה אני חושב שהולך לקרות

עולם העבודה הולך להשתנות דרמטית, ואנשים לא מבינים כמה זה גדול עד שזה נוגע בהם. אלפים כבר מפוטרים בחברות הכי מדוברות בעולם. הבינה המלאכותית מוחקת מקצועות שהיו שמורים לאנשים שבטופ, יוצאי יחידות סייבר ומחשוב, הנדסאים, בוני אתרים.

מי שלא ידע לעבוד עם המכונה יהיה פחות רלוונטי. לא בגלל שהוא לא טוב, אלא בגלל שמי שכן יודע יעשה את אותה עבודה בעשירית מהזמן.

בינה מלאכותית היא כבר לא העתיד. היא כאן, והיא כבר חלק מהיומיום שלנו.

אבל זה רק חצי מהתמונה

וכאן חשוב לי לעצור, כי עד עכשיו זה נשמע רק מאיים.

כל מהפכה גדולה הרסה עבודות ויצרה עבודות חדשות. במהפכה התעשייתית מכונות החליפו בני אדם והתהליכים התייעלו. אבל מי מפעיל את המכונה? עדיין בן אדם. פשוט בן אדם אחר, עם ידע אחר.

בדיוק אותו דבר קורה עכשיו. נכון שיש הרס, ויש גם הזדמנויות גדולות מאי פעם. יש היום עבודות ומקצועות שלפני שנתיים לא היו קיימים בכלל, ואנשים מתפרנסים מהם יפה.

ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, אמר את זה בוועידת ממשלות העולם בדובאי. במשך עשר עד חמש עשרה שנה, הוא אמר, כל מי שישב על במה כזו אמר שחיוני שהילדים שלכם ילמדו מדעי המחשב, והיום זה כמעט ההפך הגמור. לדבריו שפת התכנות החדשה היא פשוט שפה אנושית, וכל אחד בעולם הוא מתכנת עכשיו.

ויש עוד דבר שמרתק אותי בתקופה הזו. אנחנו הדור הראשון שבו עסק גדול באמת יכול להיבנות על ידי אדם אחד. פעם, כדי לבנות חברה רצינית, היית צריך צוות שלם ומשרדים ומשכורות. היום אדם אחד עם הכלים הנכונים עושה את העבודה של מחלקה.

זה לא היה אפשרי לפני שלוש שנים.

ומה הייתי אומר למישהו שנמצא איפה שהייתי

כאן אני נזהר, ואני רוצה להגיד את זה במפורש. אני לא הולך להגיד לכם לעזוב לימודים. אני עשיתי את זה, זה עבד לי, וזה לא הופך את זה לעצה. אני לא מכיר את החיים שלכם ואני לא יודע מה נכון לכם.

שני דברים כן אני מוכן להגיד.

הראשון, אל תישארו במקום שלא טוב לכם רק בגלל שכבר התחלתם אותו.

השני, ואם אתם באמצע תואר או בסופו ולא יודעים מה הלאה, אל תילחצו. תתחילו לאמץ את הכלים האלה ביומיום, בעבודה ובבית. תייעלו את מה שאתם כבר עושים היום. תלמדו להפעיל את המכונה. זה לא דורש לעזוב שום דבר, וזה משנה את המשחק.

נ.ב.

לפעמים אני חושב על הילד ההוא בן השש שאמר לאמא שלו שהוא יעבוד עם מחשבים.

הוא לא ידע כמה סיבובים זה ייקח.

אבל הוא צדק.